מודרניזם הוא כינוי לתפיסה תרבותית כוללת שהתגבשה בעיקר במחצית הראשונה של המאה העשרים, תפיסה המבוססת על אמונה בקדמה ובנאורות, הטמונות בחשיבה ההומניסטית והרציונלית המנותבת לטובת האדם והחברה האנושית. המודרניזם בא לידי ביטוי בתאוריות ובערכים המשתקפים בתחומי יצירה ודעת שונים, בפילוסופיה, בחינוך, בגישות ביקורת התרבות, בספרות, בתאטרון, בקולנוע, במוזיקה.
המודרניזם בתחומי היצירה החזותית (אדריכלות, עיצוב, ואמנות) צמח באירופה בראשית המאה העשרים, וביטוייו, שנבעו מחיפוש אחר צרכי ביטוי חדשות, התפתחו בכמה מרכזים של אדריכלות ועיצוב, כמו הסדנאות בווינה ובגלזגו שקיבצו סביבן אמנים, אדריכלים ומעצבים. המודרניזם המגובש יותר מזוהה במידה רבה עם הבאוהאוס – בית הספר לאמנות, לאדריכלות ולעיצוב, עם התנועה הקונסטרוקטיביסטית ברוסיה הסובייטית, ועם תנועת הדה-סטיל בהולנד. ממרכזים אלה התפשט המודרניזם החזותי לרחבי העולם המתועש, והמשיך להתקיים גם במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים.
בתחומי היצירה החזותית מאופיין המודרניזם בשאיפה לגיבוש אסתטיקה חדשה לעולם חדש המונע בידי הטכנולוגיה, התעשייה והחשיבה הרציונלית. המודרניזם החזותי, בעיקר בתחומי העיצוב והאדריכלות, דוגל בגישה הכורכת את הצורה בערכים פונקציונליים ובמטרות חברתיות, סוציאליסטיות. גישה זו מקדשת את הטכנולוגיה המודרנית ואת האסתטיקה של המכונה. האסתטיקה של המכונה והערכים הפונקציונליים מדגישים את הצורות הפשוטות והשימושיות, את הצמצום בצורות, את העיצוב נטול העיטור והמשטחים החלקים והמלוטשים; את יסוד ההפשטה, הנאמנות לחומר, ואת דחיית ההיסטוריציזם השואב מיצירת העבר. הביטוי המובהק למודרניזם באדריכלות כונה הסגנון הבינלאומי. יש היסטוריונים הרואים בסגנון הבינלאומי שלב שני, בשל ומגובש של המודרניזם ששלבו הראשון, שהתגבש בראשית המאה העשרים, הגיע לקצו עם סגירת הבאוהאוס בשנת 1933 והגירת מוריו (ולטר גרופיוס, מיז ואן דר רו) ואחרים לאנגליה ולאחר מכן לארצות הברית, היכן שהפיצו את תורתם.
בתחום האמנות מתבטא המודרניזם גם בחשיבה הדוגלת באוטונומיה של התחום ובעליונותו של היוצר, חשיבה המושתתת על התפיסה ההומניסטית שבה האדם עומד במרכז.
בניין מרפאת קופת חולים ג' – קופ"ח כללית (מרחבית) המתועד בתיק תיעוד מקדים זה, נקבע במסמך מדיניות השימור למרכז האזרחי בעיר באר שבע (ישיבה 006/2022 מתאריך 11.1.2023) כבניין לשימור בדרגת שימור ג'. וועדת השימור מפרטת את המגבלות שבדרוג הזה; וקובעת בכך את עתידו.
קופת החולים הכללית (1920) כמוסד רפואי של הסתדרות העובדים בארץ ישראל, ליוותה את חלוצי ההתיישבות בארץ והמסורת הזו ליוותה את תושבי העיר הגדולה שבנגב וזאת, בהקימה את המרפאה האזורית בלב הציבורי והמאחד של שכונות העיר ולשרות הציבור.
הקמת מרפאת קופת חולים זו הייתה אות מבשר באשר לעתידה של מערכת הבריאות בבירת הנגב
והקדימה אך מעט את הקמתו של בית החולים סורוקה.
תכנית המתאר של באר שבע שהתגבשה בשלהי שנות הארבעים של המאה ה- 20, ייעדה את המע"ר החדש; המרכז האזרחי של היום, לכלול את מוסדות הציבור, השירותים התרבותיים, החינוכיים והמסחריים של העיר המתפתחת ובתוכם גם מוסדות מרפא ובריאות ובהם את מבני המרפאה האזורית/המחוזית/המרחבית – בניין קופת חולים ג' המתועד.
תכנון הבניין ע"י המחלקה הטכנית של קופ"ח החל מעט אחרי הקמת המדינה, נבחר לביצוע ע"י הזרוע הביצועית של ההסתדרות – סולל בונה. בנייתו החלה בשנת 1952 וסיומו המשוער בשנת 1954.
הבניין על שתי קומותיו וחללי מרתפים בנוי מזרועות ואגפים שנבנו בשלבים שונים ולאורך השנים עד שהושלם בשנות ה- 70 של המאה ה- 20.
הבניין מצוי בפינת שני רחובות ראשיים; הנרייטה סאלד ושדר' שז"ר (שנקראו בעבר דרך פועלי הבניין) – שני השמות מבטאים את חזון הרפואה והבניה בארץ ישראל. מקומו במגרש מותיר שטחי פיתוח נרחבים כיאה למבנה ציבור וחלקם משמש לחניה ודרכי הספקה ושירות לבניין המרפאה.
בניין קופ"ח הכללית המתועד מבטא בסגנונו את אופי הבניה הממסדית של ראשית המדינה, זהו סגנון פשוט, פונקציונאלי ומכבד ויש בו מעין הדר שאינו מנקר עיניים במראהו ובחומרי בנייתו.
סממני וסגנון הבניה שלו שייכים ל'מודרניזם' שאפיין את האדריכלות הישראלית המנוכרת לבניה הים תיכונית והאגף הצפוני, שנוסף אחרון, מכיל מהסגנון ורוח הברוטליזם שהמהווים בהמשך – מרכיב עיקרי בבנייה בבאר שבע העיר.
מטבע הדברים, שימורו מהווה את הרצון לשמור ולשמר את המורשת התרבותית והבנויה בעיר ובמקביל, לאפשר את ההתחדשות העירונית ואת הצורך בפיתוח מרכזים עירוניים ותרבותיים המתקדמים והמתאימים לקדמה ולצרכי השעה. בשימורו ובהשתלבותו במרקם החדש, יהווה הבניין את המשכה של מציאות חדשה באזור כולו.
אדריכל אריה שרון שכנראה היה בין מתכנני מבנה המרפאה, התייחס בדבריו לבניה המוסדית בחוברת 'עשרים שנות בניה' של מוסד קופ"ח של ההסתדרות' ב- 1940 – והוא לא טעה, להלן ציטוט:
"השאיפה הכללית להקים בעיר ובכפר בניינים ציבוריים, היוצאים מגדר הרגיל, מעבירה אותנו על אפשרויותינו והיא הרת תוצאות עגומות…"
"בתכניתה של עיר יש לבחור מראש את המקומות המתאימים לבנייני ציבור, כיכרות, צירים ויזואליים של רחובות, גינות ציבוריות…"
"כשרונו של אדריכל אמיתי מתבטא במידת הצלחתו המקסימלית בהתאמתו של הבניין לנוף, במינימום של הפרזה, למרות המידות הגדולות והגושים המוצקים של בנין ציבורי גדול."
